החלטה בתיק רע"א 29137-09-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רמזי חדיד) מיום 12/9/13 בתיק ה"ט 9206-09-13, לפיה הורה בית המשפט על צו ביניים, לפיו ניתן צו זמני אשר הורה, כי השימוש בחצר המשותפת לצורך ישיבת המבקשים במקום, לא יותר לילדי המשיבים לשחק במקום לרבות חבריהם. ובמקביל, בימים בהם ישחקו ילדי המשיבים, לא ייעשה שימוש בחצר המשותפת ע"י המבקשים, וזאת עד לדיון במעמד הצדדים שנקבע ליום 2/10/13.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה, וכי דינה להדחות.

3.         המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה ובקשה למתן סעד זמני מיידי, וזאת מאחר שהיה מקום ליתן הגנה למבקשים מפני התנכלויות מסלימות כנגדם, על ידי משפחה גדולה הנהנית מעדיפות עליהם, הן מבחינת הגיל, הטופוגרפי והמספר.

            עוד טוענים המבקשים, כי במתן הצו הזמני כפי שניתן, יש משום מעצר בית נוקשה במשך כמחצית ימי השבוע, ולכן יש לראות את ההחלטה כפי שניתנה, כבלתי סבירה באופן קיצוני והעדר מוחלט של מידתיות, המצדיקים ביטולה המיידי של ההחלטה. המבקשים טענו עוד, כי הגישו תלונה למשטרה, וכי הנושא הועבר לפרקליטות, ולטענתם אין להוציא מכלל אפשרות שיוגש כתב אישום כנגדם.

4.         כאמור, לא נתבקשה תשובה ואין להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

המדובר הוא בסכסוך מתמשך בין הצדדים בקשר לשימוש בחצר משותפת של הבניין בו מתגוררים בעלי הדין, והמהווה רכוש משותף. הסכסוך הגיע לבית המשפט בהליכים קודמים וכך גם הפעם, כאשר בקשת המבקשים היא ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים, אשר הם, לטענת המבקשים, במתכוון - בין בעצמם ובין באמצעות ילדיהם - גורמים להטרדה מתמשכת של המבקשים ואיום עליהם בכל דרך אפשרית.

            דיון קודם בנושא זה היה בפני כב' השופט חדיד ועליו הוגש ערעור אזרחי, שנדון בפניי (ע"א 33596-02-13). במקביל מתנהל הליך בפני המפקח על בתים משותפים, בקשר לזכויות בעלי הדין לשימוש ברכוש המשותף.

5.         על פי פרוטוקול בית המשפט מיום 12/9/13 בבית משפט השלום עולה, כי המשיבה מס' 2 נכחה בדיון. המשיב מס' 1 לא הופיע מאחר שהיה באותה עת בצרפת.

            בנסיבות העניין הגיע בית משפט השלום למסקנה כי אין מקום להוציא - במסגרת צו ביניים - צו מניעת הטרדה מאיימת, ובמקום זאת הורה, כי השימוש בחצר לצורך ישיבת המבקשים במקום, יותר בימים שבהם לא יותר לילדי המשיבים לשחק במקום, והוסיף וקבע כאמור, הגבלה הדדית בנוגע לימים האחרים, שבהם ילדי המשיבים יישחקו בחצר המשותפת.

            בהחלטה נוספת מבהירה, ניתן צו דומה גם לגבי ילדים אחרים המתארחים אצל משפחת המשיבים, באותם ימים שבהם נאסר על ידי המשיבים לעשות שימוש בחצר המשותפת.

6.         בית המשפט קבע דיון נוסף ליום 2/10/13, ולפיכך הצו האמור הוא צו זמני עד לאותו מועד, ובקשת רשות הערעור, ככל שהיה מקום להגישה בלשב זה, יכול שתתייחס לצו הזמני בלבד.

            מעיון בהחלטת בית משפט השלום עולה מסקנה ברור, כי מדובר בהחלטה סבירה, שקולה ומידתית באופן שאינו מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

            יש לחזור ולהדגיש כי הזכות הקניינית לעשות שימוש בחצר המשותפת - ללא הפרעה של האחר - היא זכות מקבילה. ראוי היה שבעלי הדין יידעו לעשות שימוש בחצר באופן שכל חד מהם יתחשב באחר, ומשלא עלה הדבר בידם, נכון עשה בית המשפט משהורה במסגרת צו זמני על חלוקת הימים לשימוש בלעדי של כל אחד מהם, תוך מניעת הפרעה כלשהי מצד בעל הדין האחר.

            יש לחזור ולהזכיר כי הפרעה כלשהי של שימוש בלעדי כאמור על ידי בעל הדין האחר או על ידי מי מטעמו למימוש הצו הזמני בפועל - בכל דרך שהיא - יכול שתביא להליך נוסף של ביזיון בית משפט.

7.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: